דרך קצרה שהיא ארוכה

הדבר היה לפני הרבה- הרבה שנים,
והחכם הגדול רבי יהושע בן- חנניה הלך בדרך בלתי ידועה לו,
כדי לבוא לעיר אחת ולאסוף שם כספים בשביל תלמידי חכמים.
בהגיעו לפרשת דרכים, לא ידע לאן לפנות ובאיזו דרך ללכת.
ראה ילד יושב בצד הדרך והוא ניגש אליו ושאל:
- בני, הלא תגיד לי באיזו דרך אלך ואבוא אל העיר ?
- כן, רבי, ברצון אגיד לך את הדבר- השיב לו הילד-
הנה שתי הדרכים מובילות אל העיר, אך זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה.
 לא ירד רבי יהושע בן- חנניה לסוף דעתו של הילד ואמר בלבו:
- הלוך אלך בדר הקצרה והארוכה, שכן היא הקצרה מן השנייה.
וכך עשה ועד מהרה אמנם נראתה לעיניו העיר.
אך הנה מצא כאן את העיר מוקפת גנים ופרדסים וחורשות תמרים,
והשבילים מתפתלים הנה והנה.
- לא, לא טובה היא הדרך הזאת- אמר אז רבי יהושע בן- חנניה
וחזר על עקביו, עד שהגיע שוב לפרשת- הדרכים.
כאן פגש אף הפעם את הילד והוא ניגש אליו ושאלו:
- בני, למה זה אמרת לי כי זוהי הדרך הקצרה ?
- לא, רבי, אני אמרתי ' קצרה וארוכה '.
עתה ירד רבי יהושע בן- חנניה לסוף דעתו של הילד והוא נשק על ראשו ואמר:
- אשריכם ישראל, שכולכם חכמים אתם, מגדולכם ועד קטנכם !
ועתה הלך בדרך הארוכה והקצרה. הוא אומנם הלך עתה שעה
ארוכה יותר, אך דרך זו הובילה אותו ישר לשערי העיר,
והוא הגיע למחוז- חפצו ללא כל מכשולים.